שאלות לגבי טיפול זוגי

שלום, שמי רות , התחתנתי לפני 10 שנים ואמא לשתי בנות. לפני כשנה בעלי ואני היינו במשבר מאוד רציני עם ההורים שלו, הוא בקושי דיבר איתם והיה מאוד מדודכך. נסענו לנופש בחו”ל, ובאחד הלילות מצאתי את הטלפון לידו עם הודעה כתובה בה היה כתוב ” פשוש, תשימי את המטען שלי במגירה”, באותו רגע הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחתי.

התחלתי לבדוק יותר וראיתי שכמה דקות לפני התקיימה שיחה, כמו כן ראיתי שהיו די הרבה שיחות לאותו שם  ששמור בזיכרון בתקופה האחרונה.

הערתי אותו והתעמתי איתו. אז הוא סיפר לי שזאת פקידה במשרד שלו, שלאחרונה התחילו לדבר יותר, הוא שיתף אותה על התקופה הקשה שהוא עובר והיא הקשיבה לו, זה הכל, לא היה שום מגע בניהם אפילו לא חיבוק.

היחסים בנינו היו טעונים מאוד ומתוחים והוא טען שאצלה מצא אוזן קשבת.

לא ידעתי איך לעכל את זה, עד לנקודה הזו הייתי סומכת עליו בעניים עצומות, בחיים לא הייתי מאמינה. ראוי לציין שהוא לא טיפוס פלרטטן.

דיברנו על זה, למרות שהוא מאוד לא רצה לדבר על זה כי מבחינתו לא היה כלום אין צורך לנתח ולהתעסק עם זה.

בעניים המטען טען שהיא השאילה אותו וביקש שתשאיר במגירה במשרד.

למרות שדיברנו על זה אני לא הייתי משוכנעת ויום אחד התקשרתי למשרד וביקשתי את אותה פקידה אמרו לי שאין פקידה כזאת ולא הייתה מעולם. שוב הרגשתי מזועזעת מחדש, התקשרתי אליו ואז הוא שיקר שוב טען שזאת סטודנטית שמתמחה במשרד. אני לא זוכרת בבירור מתי אבל הוא שוב שינה את גרסתו ואמר שזאת כן פקידה שעבדה במשרד ועזבה לפני חודש למחלקה אחרת, מקודם אמר שהיא בכלל עוזבת את הארץ.

בקיצור הרבה שקרים ונשארתי עם כל זה. הוא התנצל הרבה אמר שהוא מתבייש בזה ולא קל לדבר על זה, ביקש שנעזוב את זה.

ובאמת השגרה העמוסה לא השיארה הרבה מקום לעצור על זה יותר מידי. ובכל זאת אני מרגישה שזה לא נכון.

הוא עובד המון ולא יוצא עם חברים או לפעיליות אחרות, כך שהיום אני מתקשה מאוד להאמין שיש קשר שהוא מסתיר.

מה עליי לעשות?

אכן את מתארת משבר אמון לא פשוט, בעקבות חווית בגידה.

את מספרת שגילית איזשהו קשר עם בחורה, ומאז את לא שקטה. אני חושב שהתגובה שלך מאד מובנה ומשוכנע שכל מי שקורא, מזדהה איתך בקושי הזה ובכאב הנלווה אליו. פחות סיפרת לגבי טיב הקשר שלכם: עד כמה אתם חברים, כמה אתם מדברים והאם משתפים אחד את השני בתחושות שלכם. למרות שלא תיארת בדיוק, בהרגשה שלי יתכן שכדאי לעבוד על החלקים האלה. מה שמחזק את תחושתי בזה שבעלך סיפר לך שבאמת ברגעים של הקושי חיפש תמיכה רגשית, קרבה והקשבה אצל מישהי אחרת. חשוב לחזק את החלקים האלה בזוגיות שלכם כך שתרגישו את הביטחון, הקירבה והאהבה בבית ולא תזדקקו למצוא אותם במקומות אחרים.

שלום, במשך 3 שנים, ניהלתי קשר אינטימי,רומן, עם גבר נשוי בן 31. יש לו ילדה אחת בת 3. הוא נמצא בזוגיות הנוכחית שלו, כ-10 שנים. מתוכם הוא נשוי כ-5.

במהלך הזמן הזה, למרות העומק של הקשר, הוא חזר ואמר כי אינו מתכוון להתגרש.

הקשר גרם לי לתסכול ומצוקה ומשם צמחה ההחלטה לנסות ליצור קשרים אחרים, נורמליים. בכדי “להיחלץ” מקשר ללא עתיד. זאת ללא ידיעתו.

רוב הניסיונות היו קצרים ביותר ונכשלו, מפני שלא הייתי פנויה ריגשית. מלבד קשר אחד שנמשך 3 חודשים לפני כשנה.

(שגם שם לא התפתח קשר ריגשי). לפני כ-4 חודשים, הוא גילה הכל. והיה בהלם והתייחס לנושא כבגידה. ונראה כי זה טילטל אותו באופן נוראי. הקשר הסתיים באותו מעמד.

למרות הנסיבות, אני מעוניינת להגיע אליו ולפתור זאת. בתקווה שנוכל מכאן לנהל קשר מלא. ולא בהיחבא.

במהלך ה-4 החודשים האלו, הייתה בנינו אינטרקציה. והדברים שנאמרו, מעודדים את הרצון שלי לפתור זאת.

ניסיתי מס’ פעמים, באופן ברור, להסביר את המצב בו הייתי ומה הוביל לכך, ובעצם, קיוויתי כי הסיטואציה השונה של הקשר שלנו תגרום להתייחסות אחרת במקצת מבגידה המתקיימת אצל זוג נורמטיבי. קיוויתי להבנה.

אך, מבחינתו הנסיבות של הקשר אינן משנות דבר.

הוא לפתע מדבר על גירושין. אך אומר כי אינו מסוגל לסלוח לי. מצד שני, אנחנו משוחחים שעות מידי פעם ובחלקם הוא נפתח ומשתף. פנה לטיפול פסיכולוגי. אמר כי הכעס טיפה שקע, אך זה מרגיש כעלבון עצום, השקרים, ההסתרה, המגע הפיזי עם אחר, הקשר שהיה לנו היה בעל תקשורת טובה ,חברות ואהבה עצומה. מה עלי לעשות?

קראתי את שאלתך והרגשתי את הקושי ואת התחושה שאת אובדת עצות. אך נשארתי עם תהייה. את שואלת איך את יכולה להגיע אליו, איך את יכולה להסביר לו את עצמך ושאולי הוא יוכל להבין אותך ואולי לסלוח לך. התהייה שלי הינה מדוע את כל  כך טורחת עבורו? ומדוע לו מותר להיות בקשר איתך כשהוא נשוי והוא מודיע לך שאין לו כוונה למסד את הקשר איתו, עם זאת את כנראה אמורה להיות שם בשבילו מתי שירצה, איך שירצה, וכשהוא לא פנוי, כנראה להשאר בודדה.

מדוע את מוכנה לקבל את כללי המשחק האלה שהוא הכתיב. לדעתי שווה לך לבדוק למה את בקשר הזה כפי שהוא התפתח והאם זה בכלל הדבר הנכון עבורך.

קיימים בספרות הפסיכולוגית מספר הסברים להמצאות בקשר עם מישהו נשוי, כצלע שלישית.

מציע לך לקרוא עליהם בהרחבה באתר, תחת הכותרת סיבות להיות בקשר זוגי בלתי אפשרי.

נתי רוזנבלום

אני בת 18 ויש לי חבר כבר 3 שנים +

עד בערך פחות מחצי שנה.. שלוש חודשים היה מדהים בינינו.. אני לא אגיד שהקשר לא חווה עליות וירידות.. אבל לפני שלוש חודשים באמת שהמצב בינינו היה מעולה ואפילו יותר מזה.. בחיים לא הרגשתי יותר מאושרת מאז..

ועכשיו.. שינוי של 360 מעלות.. יש בנינו משבר שאני יודעת שהוא נובע ממני , אני יודעת כי אני מרגישה במשבר..

אני בנאדם הפכפך מטבעי , ויש לי נטייה לצאת מפורפורציה.. ואני גם קצת לא יציבה מבחינה רגשית.. אבל בחיים לא הרגשתי כזאתי מועקה כמו שאני מרגישה עכשיו..

ואני משייכת את זה אליו.

הרבה מהפעמים שהוא מתקשר אליי אני פשוט מרגישה גוש בגרון.. וכו’.. מרגישה שמשהו לא בסדר..

נסינו לקחת הפסקה אחד מהשני מה שעזר ולא עזר.. כי בשניה שלקחנו הפסקה.. התחלנו להתקרב ושוב אחרי שבוע התחיל לי שוב ההרגשה המגעילה הזאתי בגרון..

בסוף הגענו למצב שאולי עדיף להפרד.. אבל גם כשניפרדנו.. לא הרגשתי הקלה או תחושה שהגוש בגרון נעלם..

והגעתי למסקנה שאולי זה בכלל לא קשור לקשר בינינו..

כל פעם שאני חושבת על ההרגשה המגעילה הזאתי , היא מתגברת..[פסיכולוגי] וגם כל הזמן עולות בי שאלות אם זה בגללו ואולי אני צריכה משהו חדש .. ואולי אני כבר לא נמשכת אליו יותר..

יש לציין שרוב השיחות בינינו מתנהלות בטל’.. אנחנו לא גרים קרוב אחד לשני… אבל מספיק קרוב בשביל להיות ביחד..

ואני כן אוהבת אותו , ואני כן מתגעגעת אבל ההרגשה הזאתי מפריעה לי ומשפיעה לי על החשיבה..

כי יש בי את ההתחושה של לחבק אותו ולרצות להיות איתו אבל עדיין התחושה הזאתי משפיעה עליי.. וגורמת לי לתהות אולי אני מכריחה את עצמי להתגעגע.. וזה מין לופ של לא נגמר עם תסביכים ושאלות ותהיות והרגשה מגעילה וככל שזה מחמיר ככה התסביכים מתגברים..

אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני יודעת שזאת תקופה , ואני לא רוצה לאבד אותו.. ושוב עולה בי תהיה אולי אני לא רוצה לאבד אותו מהפחד להיות לבד ? אולי זה ההרגל ? זה גלגל שלא נגמר.. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמיי..

ואני רק פוגעת בו..

הוא הכי תומך בי בכל העניין הוא הכי רוצה שהחברה שבה הוא התאהב תחזור לעצמה פחות או יותר..

הוא מוכן לעשות כל מה שידרש..

אני עוד קטנה וטיפול זוגי נשמע לי רחוק מהמציאות.. במיוחד שאני מרגישה שזה קשור אליי בלבד.. כי הוא רק מתייחס אלי מדהים.. ואני לא מסתפקת בכלום .. אני באמת בצרה.. ביקשתי מאמא שלי פסיכולוג.. אבל הבעיה היא שאבא שלי ממש אנטי לפסיכולוגים.. הייתי בילדותי על פגיעה מינית [עבר וחלף] וכל פעם שאני רק מעלה תעניין הוא ישר תוקף ומתגונן שחס וחלילה לא תהיה לו בת משוגעת..

אני מיואשת וכבר מעט מהדברים שאני באמת נהנת מהם.. בכללי אני גם לא נהנת מהרבה דברים..

אני לא רוצה שניפרד.. אבל אני גם רוצה שההרגשה המגעילה הזאתי תעלם , היא משפיעה על חוש הדעת וההגיון שלי..

חח אני מקווה שלא יצאתי פסיכית מידי , תודה על ההקשבה.. ואני יודעת שיש לי הרבה בעיות חח

את מתארת תחושה של מלכוד, את אוהבת את החבר שלך, אולם תחושה לא ברורה מעיקה עליך. האם את יכולה להגדיר לעצמך ביתר דיוק מהי התחושה הזו וממה את נובעת. נשמע שהלא שלך מדבר בקול חזק וברור. הוא חונק אותך ויוצר לך גוש בגרון. יכול להיות שזה משהו שאת לא אומרת לחבר או משהו שאת לא מרשה לעצמך להגיד אפילו לעצמך. את מספרת שטופלת פעם בגין פגיעה מינית ואת אומרת “היה וחלף”. האומנם? אולי יש קשר? אולי קשה לך לתת אמון בגבר? אולי שוב יפגעו בך? את גם חושבת על עצמך הרבה דברים שליליים. את קוראת לעצמך אדם הפכפך, בעלת נטייה לצאת מפורפורציה, וגם לא יציבה מבחינה רגשית. ראשית צריך לטפל בתחושות הלא טובות שלך לגבי עצמך ושנית צריך לבדוק אותם אחת לאחת ולסייע לך להיות יותר בפורפרוציה ויותר יציבה.

ממליץ לך בחום לפנות לטיפול ולבחון מהי ההרגשה הזו, כיצד נכנסה לחיים שלך ומה היא עושה לך בבטן ובגרון, ובכלל לעשות לך סדר במחשבות ואולי אפילו שתלמדי לאהוב את עצמך ולא כל כך הרבה לבקר את עצמך . אגב, מסר לאבא, טיפול לא עושה אנשים פסיכים. טיפול מאפשר להבין יותר טוב תהליכים שתוקעים ומאפשר להתקדם לחיים יותר מאושרים.

בעלי לפני כשבוע אמר לי שהור מתכנן לנסוע לסופ”ש עם חברים ושהם החליטו לעשות זאת כל חצי שנה…מאז אנו בריב. הגענו למשבר נוראי. אני גדלתי על זה שסופ”ש זה ביחד, זה המשפחה…וחוץ מזה אם כרגע הוא מרגיש שהוא צריך “להתאוורר ולמלא מצברים כל חצי שנה” (מילותיו שלו) מה יהיה כשיהיו לנו ילדים??? אז כשיהיה באמת קשה הוא ירצה לנסוע כל חודש? הוא לא מוכן לאף התפשרות שהצעתי (לנסוע בחמישי ולחזור בשישי, לחזור לימי חמישי הקבועים עם החברים וכו’). אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות….

אנו נשואים שנה וחודשיים. הוא בן 31 אני בת 28. אני מתעקשת כיוון שסוף סוף זה משהו של משפחה ויחד, כך גדלתי וחונכתי וכן כי אם היום הוא מרגיש שהוא צריך להתאוורר אחת לחצי שנה איתם לבד אז מה יהיה כשיהיו לנו ילדים? הוא ירצה כל חודש? והוא לדעתי מתעקש כיוון שהוא רוצה להראות שזה חשוב לו ושהוא עומד על עקרונותיו…זה מן עניין כזה שכל אחד נלחץ מהטבעת חותם על יתרת הנישואים…”אם אני אוותר עכשיו על משהו שחשוב לי  אז מה יהיה בהמשך”??!!…בכל מקרה, הוא לא מוכן להצעות הפשרה שהצעתי…ואני לא יודעת מה לעשות….

אשמח לעצתך. תודה

שניכם מתעקשים לעמוד על דעתכם כי אם תוותרו מי יודע מה יקרה.את אומרת לעצמך, אם אני אוותר עכשיו, מה יקרה כשיהיו ילדים, האם הוא לא ירצה לעזור בכלל. יתכן שהוא חושב לעצמו, אם עכשיו היא כל הזמן רוצה יחד, מה יקרה כשיהיו ילדים, אז היא בכלל לא תרשה לי לזוז. תשימי לב לאבסורד. שניכם בונים תסריטי אימה ולכן מתעקשים כעת. הייתי מציע לך לצאת ממשחק ההתעקשות. זה שהוא רוצה לנסוע עכשיו לא אומר שום דבר על איך שהוא יתנהג כשיהיו ילדים. יתכן וירגיש צורך לעזור ולהתמסר לבית (זה אפילו לא אומר על זה שהוא יסע בעוד חצי שנה, הרי מי יודע איך הוא ירגיש בעוד חצי שנה ואיך את). נשמע לי שהוא חש בלחץ שלך שחשוב להיות ביחד בסופי שבוע כפי שחונכת ולכן חשוב לו להדגיש שהוא זקוק גם לחופש שלו. חשוב שתדברו ותביני את הצרכים שלו ושהוא ינסה להבין אותך. אבל בלי התעקשויות על עקרונות. במידה ואתם לא מצליחים להידבר, תשקלו לפנות לטיפול זוגי.

הייתי גם מציע לך לבחון את הרעיון שחייבים להיות ביחד בסופי שבוע כי כך גדלת. מדוע חייבים כדי שיהיה נעים ומשפחתי, ואם נאבקים על זה, אז זה הופך לקרב ולא נעים, האם זה מה שאת רוצה שיקרה ושטיב היחסים בינכם יהיה שאת השוטר שמתעקש והוא רוצה לברוח???

עוד רעיון שאפשרי, שתגידי לו סע יקירי, תהנה. אני תוהה מה יקרה. אני נוטה להאמין שהוא יסע פעם אחת ובזה זה יגמר.

את יכולה גם לשאול אותו, האם זה יהיה לגטימי בעיניו אם את תסעי עם חברים, ואם הוא משיב שכן, אולי אתם צריכים לבדוק את העמדות שלכם כלפי ביחד ולחוד בתוך הקשר. כאמור במידה ואתם מתקשים לעשות את התהליך הזה לבד, יהיה נכון מאד לפנות לטיפול זוגי